פיל לבן - רחל בנגורה

פיל לבן פרק 1

הירח בצבץ מבין חרכי התריס כאשר נעצמו עיני ורציתי לעוף אל מעבר ליום, צלצול הטלפון גרם לי פקפוק, האם לקום להרים או להמשיך בתנומה הרגועה , קמתי , ידעתי מי על הקו. קולו המתנצל משהו הגיע אלי אל תוך "ניצני חלום", - התקשרתי כדי לומר שלום, בעוד שבועיים אני נוסע לאפריקה, -הי! קפצתי כנשוכת נחש רעם או אפילו פצצת אטום לא היו משפיעים עלי. לא כמו אפריקה- הוי אפריקה שלי, כל כך רציתי לראות להרגיש את אפריקה , מי הוא ? לו רק היה אומר - בואי איתנו. את מוזמנת... אני רוצה לאפריקה ואף אחד לא ישאיר אותי מאחור כשהוא נוסע לאפריקה, רק המילה אפריקה מעבירה בי הרגשת געגועים חנוקה , צמרמורות- אפריקה. אמרתי רק- אה אפריקה, אוקיי, אם אתה לא לוקח אותי אני זורקת מכאן את כל הדברים שלך. זה היה שקט ,פשוט, אסרטיבי. הוא אמר- למה את כל כך שלילית? -באמת, כאן לא ממש הבלגתי – מה ציפית? שאני אשב לשמור על הסמרטוטים שלך בעוד אתה מטייל לך שם? מי אתה חושב שאני? אשתך! שכחת? אני מתופפת, מי יותר ממני זכאי להיות באפריקה? שמעתי את המולת הכיכר לסטר סקוור בלונדון דאון טאון דרך שפופרת הטלפון כשהמשיך ואמר - אני נוסע עם הילדים שלי, אמר והתכוון לצאצאיו הפרטיים, נזכרתי בכל הנסיעות שהיו לנו יחד לברבדוס שבאיים הקריביים, פעם הוא איחר לטיסה כי יצא לקנות מיקרופונים עם צוואר אווז. נאלצתי להוציא את כל חסכונותי כדי לשלם מחדש את כל הכרטיסים לחמשת ילדיו הגדולים, כדי לא לביישו בפני משפחתו שחכתה לו בברבדוס, - שמע ארגן לי את הנסיעה הזו ותהיה בריא. - קאם טו לנדן אמר בניב הקריבי שלו, - ליסן, איימתי, אם אתה לא דואג שאגיע תשכח מכל הסטודיו המטופש שלך, עכשיו אני לוקחת את המיקס דסק וזורקת מהקומה הרביעית בכרכור, טרקתי את הטלפון בלי לחכות לתשובה, עכשיו התיישבתי בעצבנות במיטה. השינה ממני והלאה. החוצפן, שבע שנות נישואין כבר חלפו להן ואני עדיין לא הרגשתי אהבה אליו, רק עצבים, הוא הביא לי את הסעיף יותר מדי פעמים, כן נכון – הוא כל מה שרציתי -שחור ,יפה, עם רסטות , אמן , מנגן בגיטרה ובסופרנו סקסופון, כותב. אבל פעם אחר פעם התפרצתי ואמרתי לו: - אתה כאילו , רק כאילו, כמו הסטודיו הישן איתו חנקת לי את הדירה הקטנה, פיל לבן- לא מתפקד, סתם תופס מקום, יום אחד אני באמת אראה פיל לבן ואז דע לך שהכול ישתנה, יום אחד , אחרי שיגיע הפיל הלבן- הכול יבוא על מקומו. למחרת הוא התקשר והשאיר מספר סודי , איתו הלכתי לדואר לפדות את הכסף ששלח, היה זה סכום שהספיק לכרטיס טיסה ללונדון. לא עברו יומיים ואני כבר נפרדתי מכולם לשלום - כן אני נוסעת לאפריקה! הטיסה עברה בשלום נחתי בגאטוויק-לונדון.

פיל לבן פרק 2

רחל בנגורה | (28/06/2021 08:28) | 127 צפיות | 30 תגובות | ייצא ל | יצוא ל

עמדתי מול פקיד הגירה בשדה התעופה גאטוויק וסיפרתי לו על בעלי האנגלי שמחכה לי פה, תכף, בתשובה הוא דפק עם החותמת בקול גדול על הדרכון, אכן עברו הזמנים בהם עצרו אותי וגם הכניסו אותי למעצר הגירה, עכשיו התנוססה על דרכוני חותמת גדולה ויפה- PERMIT OF STAY/ INDEFENET!!, הייתי גאה בחותמת שהשגתי לאחר סבל רב. הוא חיכה לי שם, הבעל השחור האנגלי שלי חיבק אותי, אני, מודה לו על שעזר לי להגיע רציתי רק ללבוש משהו חם, תליתי את תיק המסמכים שלי על העגלה ולבשתי סוודר, אחכ' שחררנו את העגלה וירדנו במדרגות לתפוס רכבת למערב העיר, הסדרן הגיע לדרוש את מחיר הנסיעה ואז, רק אז חיפשתי את הארנק, הוא כמובן בתיק המסמכים , עם הדרכון הטוב שלי, -אההההההה!! האנגלי החניק בידו הגדולה את פי, שאף אחד לא ישמע את זעקת השבר שלי, התיק ההוא נשכח על העגלה שנשארה באולם הנוסעים, למעלה ! אותו לילה כבר לא היה מתוק ! חזרנו לשדה התעופה לחפש את העגלה , הלכנו ללוסט אנד פאונד, אף אחד לא היה שם- 4.00 לפנות בוקר, העייפות החזירה אותנו לניו קרוס , בימים הבאים הייתי באטרף, כאשר האנגלי מחכך כפותיו כל יום בהנאה סדיסטית ואומר: - אל תחמיצי את הנסיעה הזו, עשי הכול מהר, שלא תישארי מאחור. -לשחזר ניירת בארץ זרה זה לא תענוג. בבנק לא האמינו שיש לי חשבון, מנהלת קרירה ובלונדית לבושה בקפידה הביטה עלי ואמרה- אם תצליחי להוכיח שיש לך חשבון בברקלייס אני אישית אעניק לך 50 לי'שט . הרמתי את הכפפה , בני הנאמן שלח לי ניירת בפקס מישראל, כעבור שבוע נכנסתי לבנק ודרשתי את שהובטח לי, היו אלה 50 לי'שט בחשבוני. בקונסוליה של גמביה לא רצו לתת לי ויזה עד שאקבל דרכון, השגרירות הישראלית הפתיעה, קיבלתי דרכון חדש תיק תק ויכולתי להחתימו בויזה לגמביה. באולם ההגירה בדרום לונדון יש תור של 600 אנשים , סרט אימים, עמדתי שם יום אחרי יום כדי לשחזר את החותמת הנפלאה שהייתה לי, לשווא , הם סרבו, שלחתי לשם את בעלי האנגלי , הוא עם הרסטות הקופצניות שלו מלפנים והליכותיו האנטי ממסדיות לא שכנע אותם והם סרבו גם לו, ערב לפני הנסיעה, בכיכר לסטר סקוור, המקום בו הופעתי דרך קבע בשנים האחרונות ליד השעון השוויצרי הגדול , ראיתי את מוסא קמרה, נגן דג'מבה מעולה, פעמים רבות נגנו יחד, נזכרתי שסיפר לי פעם שיש לו בית בגמביה, - "סאלאם עליכום" ברכתי אותו. "עליכום סאלאם" אמר , אני נוסעת לגמביה לאפריקה, אולי אוכל לבוא לנגן אצלך? - את מוזמנת, אמר מוסא. קחי את הכתובת, אני אגיד לאחי לחכות לך בשדה התעופה, תישארי אצלי, אני לא אהיה שם אך תוכלי לנגן עם אנשים טובים, שמחתי, יש לי כתובת, חברים, מתופפים כמוני, דג'מבה פולה. יום הנסיעה הגיע, לא נותרה ברירה אלא לטוס בלי החותמת הטובה. אנחנו כבר בטיסה, יש סביבי שחורים יפים, אני מתרגשת, בניו המפונקים ובתו המעצבנת של האנגלי לא מעיבים על ההתרגשות.

פיל לבן - פרק 3

רחל בנגורה

נחתנו בשדה תעופה קטן, וולקאם טו אפריקה אמר לי האיש בבוטקה והחזיר לי את הפספורט. פועלים עם עגלות הציעו לנו את עזרתם תמורת כמה פרוטות, לקחתי את התרמיל ויצאתי- שמש בוהקת וחמה אילצה אותי להוריד שכבות בגדים. עטפתי את הראש בכפייה . בחוץ חיכו מקומיים לחבריהם או קרוביהם, ראיתי שלט גדול בו כתוב- מוסא קמרה! -זה ידיד שלי ! אמרתי לבחור שהחזיק את השלט, הוא לא היסס – "הלו ! וולקאם. מי ניים איז סליף ", הוציא אלבום ובו צילומים של מתופפים ורקדנים, האנגלי משך אותי בכיוון אחר ואני אמרתי לבחור – אני אגיע אחר כך, הלכתי איתם למוטל שאח'כ התברר כשייך להולנדי, לבן קולוניאליסט . -הגעתי לאפריקה כדי לשלם לאדם הלבן ? השאלה הביכה את משפחת האנגלי. הם הרי באו להכיר את שורשיהם, מאמא עגלגלה ניסתה לכוון אותנו ואמרה – אה , אתם מתאכסנים אצל הלבן? התביישתי, ההליכה קרעה אותי , לקח לנו שעות למצוא את ההולנדי. מתנשפים חסרי אנרגיה לחלוטין הגענו לגינת ההוסטל. בערב התברר שההולנדי גובה הון תועפות עבור לילה בבית המלון הקולוניליסטי שלו, הבנים באו והתלוננו על המחיר המופקע, הוא אמר – כאן זה אפריקה , בכל מקום אחר ינצלו אתכם, כאן אתם בטוחים. -שמעו אמרתי- בואו ניתן צא'נס למתופפים בואו נלך לגור שם. כולם הסכימו אתי ולמחרת נסענו במונית וחיפשנו את החצר של מוסא קמרה. ידעתי עוד מלונדון שאפשר לשאול על הביג טרי – העץ הגדול. שם ידעו . האנגלי התעצבן שאני שואלת על עצים. הנחו אותנו למקום בשם קוטו סילו, נסענו במורד רחוב מתפתל, מצד שמאל שלי היה גשר ומעבר לו ערימה ענקית של זבל. מצד ימין היה שדה אורז מוצף מים. נשים עמדו וקטפו כשמים עד מותניהן, מורד הרחוב התפתל ימינה נכנסנו לסמטה משמאל, שמעתי תופים. הרגע האפריקאי האמיתי הראשון שלי מאז הנחיתה . הלמות התופים התגברה וחדרה לכל גופי . עיני כמעט דמעו מהתרגשות כששמעתי נגינת סולו מדהימה חכמה ושוצפת כמו ציפור מתרוננת בשמש הבוקר. - זה כאן! צעקתי, עצור! - הנהג עצר ואני ניסיתי לצאת במהירות שוכחת איפה ידית הדלת כמעט שברתי אותה. יצאתי בסערה מהמונית ודפקתי על הדלת – אף אחד לא שמע . הנהג עזר לי וקפץ וסימן מעל החומה את בואנו, הדלת הירוקה נפתחה ונכנסתי לחצר, צעקתי בקול גדול- סאלאם עליכום! מרימה את ידי בברכה, המתופפים צעקו חזרה – עליכום סאלאם ! מרימים ידיים לקראתי וחוזרים מיד לנגן. במבט מהיר איתרתי את הסולן המאסטר שנגינתו נגעה בי עוד בחוץ, היה זה בחור צנום ונמוך עם שרירים מרשימים . הוא נגן בלי חולצה ועל חזהו היה תליון של פיל לבן, פיל לבן בעל חיים משלו להלמות התופים והחזה הזרוע נקודות זיעה כפנינים - המקפיץ אותו. המאסטר קלט שאיתרתי אותו הפסיק לנגן לקח את הדג'מבה והסתלק לחדרו, אחרי כמה דקות יצא עם טייפ גדול המנגן מוסיקה אפריקאית והתיישב על הספסל. פניתי אל המתופף שלקח על עצמו לקבל את פנינו ושאלתי – איפה אוכל לקנות דג'מבה ? - המאסטר התערב ואמר משהו שלא הבנתי אך קולו הנמוך גרד לי את הבטן, השני אמר לי - – בואי ניסע לכפר מאנג'איי לא רחוק , שם יש המון דג'מבה , תוכלי לבחור. הם קראו למונית צהובה – נגן הבאס – יאמוסא, מודו המארח , בעלי האנגלי ואני נסענו למאנג'אי, הכביש התפתל בין שדות בדרכי עפר , הגענו לכפר בו בכל חצר היו תופי דג'מבה עומדים בסדר מופתי בקבוצות לפי גודל, הגענו לסבא חמוד שגילף קישוט על זנב התוף. הוא הצביע אל קבוצת הדג'מבה המוכנים ואני התחלתי לבדוק אותם, ראיתי שיאמוסא ומודו החליפו מבטים רבי משמעות כשהייתי עסוקה בתופים, בסוף בחרתי תוף שנשמע נפלא . חזק צלול, גופו היה ללא דופי וקישוטים מעטים בתחתית הזנב. אחרי מתיחה הוא אמור להיות "פצצות". שלמתי לסבא 400 דלסי, שווה ערך ל-50 דולר . הייתי שמחה וצוהלת הרגשתי את כוחותי חוזרים אלי , בטחוני העצמי שב, התמלאתי צפייה לאימון התופים הראשון בחיי- באפריקה! הגעתי חזרה לחצר, כעת למדתי שזה נקרא קומפאונד. מתחם להקת פטלה. . המתופפים שוב הרעימו במקצבים כאשר המאסטר מנצח עליהם מלמד ונותן בסולו לסירוגין מקפיץ את הפיל הלבן המתרונן לו על החזה. . אני התיישבתי על התוף החדש ושלפתי מתיק הצד הקטן שלי מקל מתיחה ופלאייר, התחלתי למתוח את חבלי הדג'מבה אחד אחד, השחלתי ושלפתי גלגלתי ומתחתי, רק כעבור זמן רב הבנתי שכל המתופפים לוטשים בי עיניים מופתעות. המאסטר קם ממקומו התקרב אלי ואמר משהו שגרם לי שוב לאגרוף בבטן. מצד שני נשמע בו זמנית קול מאוס שאמר- יש לך מזל שהגעת הנה איתי, למה? פניתי לאנגלי בשאלה -בגלל שאני שחור ,אוהבים אותך כאן יותר !! למשמע המשפט הזה חדרה אלי ההכרה שהגעתי לאפריקה כבולה למיסטר מאוס. כאשר לפני מאסטר נכסף ומסקרן עם פיל לבן שרוקד לו על החזה. איך אני אמורה מעכשיו לנווט בין השניים?

פיל לבן פרק 4

בוקר בחצר, יושבת עם התוף החדש שלי מתחת לעץ שבפינת המתופפים, ציפור ראשונה של בוקר , רוצה לצייץ, להראות את כוחי על הכלי הקדוש הזה, תחושה שהגעתי למקדש בהימלאיה, תופי הבאס מתחממים בשמש לקראת השיעור, המתופפים הגיעו ופנו במורד הרחוב לאיזה מקום מסתור והשאירו אותי עם סליף המכוער, הוא ממש החל ללמד אותי... התעקש להיות המורה שלי... זה היה מקומם כאשר המאסטר פנה לאותו מקום מסתור עם התלמיד האוסטרלי שלו. ואני? אחרי רבע שעה אמרתי לסליף שאני רוצה לנגן שם. הצבעתי על הכיוון שהלכו יתר המתופפים , הוא נאלץ לקחת אותי , העמסנו את התופים על הגב והגענו למקום המסתור, שם חגגו להם כולם כולל האוסטרלי בשמחה והילולה בשצף קצב , לא כמו השיעור הרדום של סליף. המאסטר תקע בי עיניים זעפניות ואמר לסליף משהו שכנראה היה - למה הבאת אותה לכאן?

• היא רצתה.

אמרתי באנגלית– לתוך פניו המאיימות והזעפניות – אני כאן, ואתה המורה שלי ולא הוא. כולם ציחקקו בהתרגשות על חוצפתי הישראלית. אבל אני התיישבתי ונתתי בכלי את כל כולי, המאסטר נמס... נמס וחייך... נמס והתרווח... אהב מה ששמע. ידעתי שכבשתי את מקומי שם, בין גברים שחורים חצי עירומים שמנגנים מהר, חזק וקריספי. רכבתי איתם בצורה כה מושלמת , הלב פעם יחד כמרכבה קסומה ומסובכת עם מכנים משותפים ופעימות עמוקות. מעולם לא חשתי חוויה מעין זו בתיפוף , בודאי שלא בג'מים עם שבט הירח המלא שמתכנסים בירדן ומזמרים ומתופפים ושם הובלתי עם זמירות כנען , על הכל ניצח בחור צנום וקטן שאת חזהו מפאר פיל לבן שקופץ ושועט ומוביל ומשאיר אחריו עקבות ברורים כשמש לכל החפץ ביקרו של קצב. האימון היה ברור אבל המקצבים היו מורכבים למוחי הבאלאדי המורגל למדורות כנען ומורדות הטיוב בלונדון, מייד כתבתי לי בפנקס קטן את תווי המקצב. לא היה לי שום אפשרות הקלטה. אבל ידעתי שכל דבר כאן הוא פנינה או יהלום נדיר ואני כאן במכרה ואוספת ומלקטת למען ההתקדמות שלי בתיפוף. בתום האימון חזרנו לחצר כל אחד ותופו על גבו או כתפו, המקום קיבל אותנו בחמימות של ארוחת צהריים, ישבתי בחדר האורחים של מוסא קמרה ליד שולחן ערוך למופת בניקיון שובה לב ומבריק , האנגלי ובניו הצטרפו אלי, בחוזרם משוק סרה קונדה עמוסי מזכרות, הוא היה עסוק בלצלם בוידאו את כל המקום וראה את כל הקורה דרך עדשת המצלמה. חבורת המתופפים אכלו בחצר כאשר הם רכונים כולם במעגל סביב קערה גדולה מלאה באותם מעדנים, אורז ודגים ריחניים מטוגנים כהלכה. רוטב שהכיל ירוק כמו מלוכייה ובתוכו חתיכות נדיבות של דלעת בטטה וכרוב שהצטרפו לתבשיל כשהם כבר מקורמלים כהלכה. התענגתי על התבשילים האפריקאים הראשונים שלי, הייתי במצב של אמת מוחלטת וחסרת פשרות, וכך, תוך שכולם אוכלים ובניו של האנגלי עסוקים בציחקוקם פניתי אליו ואמרתי לו בשקט - אתה זוכר שאמרתי לך שאני לא אוהבת אותך? לא הצלחתי לאהוב אותך כבר שבע שנים, מצטערת. אבל היום, הכרתי מישהו שנראה לי שאני מתאהבת בו, בלב רועם רואה שהמאסטר בעל תליון הפיל הלבן קופץ ראשון מהמעגל בסיימו לאכול ופונה אל הג'ריקן שעמד שם ללגימת מים,

• את הבחור הזה אני אוהבת.

• את לא נורמלית. אני לא מוכן לשמוע שטויות שכאלה,

להפקיר אותך לבחור שחובש משקפי שמש באופן קבוע, אני לא סומך עליו, את יודעת שכולם כאן מקורקעים לחלוטין, אין להם דרכונים ובטח שלא רשיונות שהייה והם כולם מחוץ לחוק. מה יש לך עם כאלה טיפוסים... וחוץ מזה הם אנאלפבתים... אז תתאפסי לך ילדה... אמרתי לו בשקט ובצער של פרידה מהלב...

• I Had my say

פיל לבן פרק 5

רחל בנגורה

יוצאת לחצר , האנגלי לא פנה אלי מאז הווידוי שלי ותפס מרחק אך צילם כל הזמן את כל הנעשה בחצר ומחוצה לה, הרגשתי חופשי להתנתק ממנו ולעשות מה שאני רוצה. המטבח הומה ומלא אנשים , אני מצליחה לשמוע, אני מבינה את שפתם לפתע פתאום. הם מסתכלים עלי ומישהו נותן חוות דעת על מה שקורה כאן, -היא באה בשבילו , -זה ברור, ה"גדול" לא מתעסק עם נשים ואין לו שמץ מושג איך מתייחסים לאישה. -היא כאן בשבילו, נשבע לכם -אז אם היא באה בשבילו למה עם מישהו אחר? -עכשיו זה יהיה קשה מאד להוציא אותה מרשותו -אולי נתקשר למוסא קמרה שיגיד מה לעשות. באמת שאני לא יודעת. הערב מגיע והמתופפים מסדרים ספסלים בח' מול החדר של המאסטר, מישהו יושב ומכין עטאייה, זה תה חזק מאד , ממש קפה, שמכינים בכוסות קטנות אחרי טקס (או טכניקה) של שעה ויותר של מכוס לכוס ומגבוה. בנתיים הם מהמהמים את שירי השבט שלהם. מזמינים אותי לשבת איתם לשתות עטאייה עם חתיכת טפה-לפה (לחם כמו ג'בטה) מרוחה במיונז בתור הפחמימה שליד. מביאים תופים לחזק את השירה, גם באלאפון (קסילופון אפריקאי) מצטרף , אילייג'י מסתכל עלי ואומר לכולם ואני מבינה לתמהוני כל מה שאומרים בסוסו או באולוף. אלה שתי השפות השולטות בחצר, -תופים יותר חזקים מאינטרנט , -היא באה במיוחד עד לכאן כדי להכיר את פורי ( המורה שלי) -תגידי לנו ואל תתביישי, -את מי את אוהבת כאן ? ליד מי תרצי לשבת? שתיקה -סבולה , אמרתי נוקבת בשמו של המאסטר בפעם הראשונה. שתיקה הוא פנה אלי וראיתי מבעד למשקפי השמש שחבש גם בלילה את עיניו הזועפות - אבל באת עם גבר אחר, נכון? ולאחרים הוא סינן בשקט -היא בטח מצפה שנצא כאן לדו קרב ... לא עניתי ורק הסתכלתי לתוך האש שבערה מתחת לקומקום העטאיה הקטן. לבסוף אמרתי בעברית -מה שאלוהים ירצה זה מה שיקרה. דממה. -שמעת? אלוהים קטן עליה. -לא לא . אלוהים גדול עליה. -היא סומכת עליו. אני דווקא מסמפט אותה הם הבינו מה אמרתי בעברית ? פור גוד סייק ! להבין שאני מסתובבת עם עננה מעל הראש ושם כמו בסרטים מצויירים כתוב בדיוק מה אני חושבת... מעין טלפתיה שבטית, כמו רשת קורי עכביש שמתוחה בין המוחות ואם מישהו מבין דבר מה זה זורם ליתר לפי חוק הכלים השלובים, מישהו אמר בלחישה: -היא חשה את ה"סאיארה" (מרכבה?) ... לילה מוזר עשיתי מדיטציה, שמעתי בבירור מבעד לקיר הדק שמישהו שם חווה איתי במימד שבתוך האור והמוסיקה. מישהו בוכה שם. נשמעת התייפחות ואז לחישה של קולות רבים נכנסים אחד לתוך השני ברעדה. - את לא זוכרת את ראס עולה בלהבות? - את לא זוכרת את נדין שהצילה את השבט? -חייבת להיזכר. -זה קרה כאן. -את כתבת שם על משהו שקרה כאן . -את מבינה ? כמובן שזכרתי את ראס ונדין, דמויות בסיפור "ראס בא לתוף טוב" שכתבתי לפני שנים רבות. חשבתי שהמצאתי את נדין, שרצתה לתופף ובשבט אמרו לה מה פתאום לתופף? בנות רק רוקדות. והיא התעקשה, יום אחד עלה בלהבה "ראס" האב הקדמון של השבט ולימד אותה באופן אסטרלי מקצב סודי שמזמן אלים וקדמונים להתייעצות. אחרי ימים שהתאמנה בסתר הייתה אספת שבט ובה הייתה לה הזדמנות לעזור לראש השבט לזמן את המתים לייעץ לחיים. מה עושים. מאז נתנו לה לנגן באופן גלוי. בוודאי שאני זוכרת אבל זו הייתה יריה ישר ללב. איך הם יודעים על כך? מה זה אומר שזה קרה כאן? האם הייתי כאן כבר? ומה זה כל מה שקורה כאן ? קריאת מוחות 24/7 ? טלפתיה שבטית ? או כמו שאומרים באפריקה בילאהי , וואלאהי , טאלאהי ובעברית שכה אחיה ...

פיל לבן - פרק 6

רחל בנגורה

משחקי טלפתיה בחצר פאטו מאנה הרקדנית הסקסית ביותר, ששפתיה לא זקוקות לשום ניפוח מלאכותי, תולה כביסה, השמלה התלויה והמטפטפת שלה קרובה מידי לתוף שלי שעומד ומתחמם בשמש, המתופפים מצחקקים סופרים בשפתם- אחת שתיים שלוש.... מתי אזנק ואציל את התוף שלי מטיפות המים המטפטפות על הרצפה. שמא יגיעו לעור התוף . -חחחה. "התוף שלה" המאסטר יושב וגבו אלי, מי שמולו יכול להסתכל עלי ומדווח לו מה אני עושה. מבינה ואומרת לעצמי, עכשיו אני אחייך נראה איך הוא יגיד לו. והוא אמר בצרפתית - אל א ריר. (היא צוחקת) אמרתי לסליף: -אני מבינה סוסו וגם אולוף. הוא לא הבין ולא האמין. -גם אם היית נוסעת לסין היית מבינה פתאום את השפה ? המאסטר לקח לי את הפלאייר ונתן לי בוטנים. שמתי בכיס. האנגלי התקרב ושם לידי בקבוק מים, פאטו מאנה אמרה – אל תגעי במים האלה בשום אופן. כי יש לך את המגע בכיס השני ! מזגתי לי מים אחרים. בוקר, יושבת כהרגלי ראשונה מתחת לעץ חוזרת על מקצבים שנלמדו אתמול , לא מבינה מדוע לא ממהרים לחבור אלי ולהתחיל בשיעור. שומעת רשרוש מוכר ממרפסת המאסטר ומבינה שיש שם התרחשות. מימי לא ראיתי הטלת צדפים , כאן שמעתי לראשונה בחיי הנוכחיים את הסאונד המיוחד שהזכיר הטלה של חמש אבנים. מישהו דיבר בשקט. מישהו קרא בצדפים. מי שקיבל את הקריאה היה המאסטר, שניהם מוסתרים מעיני על ידי מעקה המרפסת. -היא אכן באה למענך. כמו שאבא שלך מליק בנגורה אמר בזמנו. היא "אל יהוד" באה מרחוק כדי לקחת אותך מכאן. היא לא יודעת מזה כלום. אבל זו היא , נדין, מאמאיה . פעם הייתם אחים ופעם מורה ותלמיד. כן. אתה היית התלמיד שלה. תראה את מנח הצדפים... -איך זה ממשיך? -איך זה נגמר? -לא רואים שום דבר על נגמר , -רק על המשך. תמשיך כרגיל , -הכל יקרה כפי שאמור לקרות. דמעות לא מובנות הציפו את עיני, השיעור החל כאשר גם עיני המאסטר אדומות ודומעות ראיתי דרך משקפי השמש, הוא מפגין יתר קשיחות בתקווה להסתיר את הצפת הרגשות. גם המתופפים השייכים לסאיארה חשו שנפתח מידע. בין תיפוף אחד לשני שאל מישהו אבל מי זו מאמאיה ? -אה , מאמאיה . ענה המאסטר, כאשר היא ניגנה האדמה רעדה מהבאס שלה, היא הובילה את השבט להארה אמיתית. אף אחד מהגברים החזקים לא ערער על מעמדה. התופים אהבו אותה וכל מה שרצתה קרה. -אני רואה שהיא כאן עכשיו. מעל ה"יהודיה" מכוונת לה את הידיים ומרכזת את מוחה , מסירה מסכים של שכחה ומבהירה את התמונה המעורפלת... מבטים מתגנבים אלי חודרים לחלל שמעל ראשי, מבינה ולא מבינה. מה קורה כאן? אני טיפוס ריאלי, תיפוף בשבילי זה לחשוב מהר ולבצע מיידית. אצלי אם 2 + 2 שווה פתאום 5 אני רוצה לזכות להסבר מניח את הדעת. -בספירה הנסתרת, מישהו לוחש לי -גם כשאני חושבת מישהו עונה לי את התשובה. תוך כדי תיפוף אני שומעת מוסיקה אדירה ווקאלית של משלחת מלאכי מעלה מלטפת ומחבקת ומנחמת אותי על הריאליות החתוכה כה קצר שאיבדתי עכשיו. -ברוך בואך לסינרגיה , אמר מישהו אני כבר לא יודעת מי מדבר אלי באמת או רק בראש , המון נשמות בו זמנית ששומעות את המחשבות שלי ומתעסקות איתן בדיבייט. ובתוך כל זה אני מתבקשת לדייק בתופים. לבצע את האות במקום, לעבור מצורת ליווי אחת לשנייה בדיוק דקדוקי עם חומרה רבה. בסופו של שיעור אני קמה ממקומי להתמתח ושומעת את קולו של האנגלי שמתבצר ימים על ימים מאחורי עדשת מצלמתו -את נראת כמו בת 90. מה קרה לך? -לעולם לא תבין. אין לו שמץ של מושג על מהלכי הסאיארה , או בכלל מה קורה כאן מתחת למים האפריקאים השקטים ואם נניח אגיד לו הוא יאמר שאני מטורפת. אז לא... מתחילה לצייר תמונה ובה עשיתי כאן גלגולים קודמים. אחרת אין לי הסבר, מישהו כאן קלט את זה והעביר בסאיארה את המידע וקורי העכביש של הסאיארה תפסו אותי וקיבלו אותי לחיק המשפחה המידע הנסתר הפך באבחה לנחלת הכלל, -לברך? אין לי שמץ אם זו קללה או ברכה אבל אני את שלי אמרתי. הפיל הלבן שרוקד על החזה הזרוע טיפות זיעה, הידים החזקות המזמרות והמקפיצות על התוף הקדוש, מוציאות לאור שלמות... אין לי שום אפשרות או רצון להחלץ מרשת מתוקה שכזו. וסרים באבא הזקן שמאותו יום החל לבוא לכל שיעור תופים נשען על מקלו ואמר בחיבה -זהו, מאמאיה חזרה, איפה היית עד היום? -המאסטר ענה מייד -היא התעסקה בלגדול, והיא קבלה חינוך טוב. הדיבורים בראש זולגים לפיזי. כמו זרם אחד...

פיל לבן פרק 7 ואחרון

רחל בנגורה | (05/07/2021 16:27) | 159 צפיות | 30 תגובות | ייצא ל | יצוא ל

ימים של סערות חושים 24/7 מגלה שנחמד לקבל מידע מהסאיארה, אם חיפשתי משהו כשאני לבד בחדר שמעתי איפה זה נמצא בלחישות רבות ורכות מדברות בתוך ראשי בעברית במבטא אפריקאי. אם לא ידעתי איך לנהוג אמרו לי בדיוק מה הנוהל ואיך מקובל כאן, יום הטיסה התקרב... בוקר , נגן הקורה אימבריימה סאקו מגיע לחצר, לבוש מלכותי בגרנד בובו (ג'לביה גברית) לבנה עם רקמה יפיפייה ועם הכלי מדהים, היפה ביותר שיכולתי לתאר שקיים, הקורה KORA זהו נבל אפריקאי עשוי קלאבאש ענק ומתוחים עליו 22 מיתרים. הוא התיישב אצלי במרפסת והחל לשיר ולנגן בכלי המופלא שצלילי המיתר שלו הרעידו אותי , יותר נרעדתי כאשר החל לשיר על סבולה המאסטר, לא הבנתי הכל, הסאיארה דיווחה שהוא שר בשפת המנדינגו. אבל היו מילים שזרמו אלי כמו נחל מלוות בפריטה עדינה ונשגבת. כמו טרובדור ששר את ההיסטוריה לאלה שאין להם ספר . זה היה תיעוד יותר מאשר שיר, ככה הם נגני הגריו שהיו חיים בחצרות מלכי אפריקה הגדולים ושרו פרקי היסטוריה, הוא שר על המאסטר שאף פעם לא היה לו מישהו שאוהב אותו באמת. הוא נלחם שנים רבות באנשי לילה שרצו ברעתו ונרדף על ידיהם בגלל נגינתו הרגישה והמביאה אור , זה כבר ידוע שאני היא זו שנשלחה מכוח עליון להביא אותו לארץ הקודש הנכספת. זה כתוב מראש, אנחנו עומדים להיות יחד -שני אמנים יוצרים , מנהיגים ומורים לאנשים שצמאים לידע שיש לנו. רק ביחד הכוח יוכל לעבוד. כמו בזמן מאמאיה שבעצם היתה נאדין בבגרותה. היתה אחותו ומורתו, נביא את התרבות האפריקאית למרכז הבמה. .. כך שר על מעקה המרפסת במרכז החצר, החלו להיכנס רקדני להקת פטלה והסתבר שאיבריימה סאקו המתין להם לעבוד על קטע של ריקוד. זה היה מרגש , הייתי עדה לעבודה כוריאוגרפית של הבלט האפריקאי. ראיתי קטע נבנה מהתחלה ועד ביצועו הסופי והמרהיב בערב המופע. כל אותו זמן המאסטר סבולה לא יצא מפתח דלתו מה שהיה מוזר, נוכחותו הייתה בחצר כל הזמן ושמעתי שהולכים ובאים ממנו. אבל הוא לא נראה. בארוחת צהרים התיישבתי כאילו רגיל ליד הרקדניות, גם הן אכלו מתוך קערה ענקית אחת , לא אמרתי כלום חיכיתי שאולי הסאיארה תעשה את שלה ולא אצטרך... הן התווכחו : תגידי לה את, לא את, אולי בכלל לא, כן כן, הוא ביקש לומר לה... לבסוף פנו אלי ואמרו לי שהמאסטר חולה במלריה וישמח שאבוא לראות אותו. רציתי מייד לקום והן הושיבו אותי חזרה לגמור לאכול ורק אחר כך. האנגלי בילה עם ילדיו הבוגרים בים ובשווקים, צילם ללא סוף , הכל . אני כבר ליד הדלת הפתוחה כמעה. החדר חשוך, הוא שוכב על המיטה. אנו מדברים לראשונה, הוא אמר שהוא צריך לעשות זריקה מיידית שתוציא אותו מזה. אמרתי לסולימן להזמין מונית ונסענו לאיזה קליניקה כפרית שם הייתה אחות גוליברית שתקעה לו זריקה בתחת ואז חזרנו , תלמידיו הכינו לו מצע לנוח במרכז החצר, על מחצלת עם כד מיים לידו. התיישבתי על המחצלת והוא נשכב ושם ראשו בחייקי. פעם ראשונה שנגענו בכלל אחד בשני. הגיע האנגלי וילדיו מהים , וראה שאנחנו יושבים ככה במרכז החצר, פאטו התפוצצה מצחוק מתרגש, ואמרה, -נו, לא יכול להיות שהוא יהיה עיוור , זה כבר מראה מוחשי של זוג... לעת ערב נסענו למופע של להקת פטלה באחד המלונות. הצטרפתי למתופפים וסבולה במקום במונית שהזמין האנגלי, הם הדליקו מדורה קטנה לחמם את התופים לקראת המופע, התיישבתי על אחד התופים והתחלתי לנגן ולשיר את אום כולתום. משהו שנהגתי לשיר בטיוב בלונדון, שררה שתיקה חריפה, האנגלי וילדיו הגיעו גם הם וקלטו את סוף השיר ואת זה שהתיישבתי בין המתופפים לצד סבולה והוא הרשה לי לגעת לו בדרד לוקס (הרסטות בשיער) , לא הסתכלתי על האנגלי. נמנעתי בכל כוחי, היו לי גם נקיפות מצפון שאולי אני מאכזבת אותו. אבל הכל היה כבר גלוי וידוע. לא הייתה שום שאלה לענות עליה. זכיתי לראות מופע תיפוף וריקוד אפריקאי , חשתי שהכל עלי ועל מה שקורה סביבי, וגם נגן הקורה איבריימה סאקו היה שם עם הקטע החדש שלו. לאחר המופע חזרנו לחצר. באותו לילה העברתי את כל הדברים שלי לחדר של סבולה, ישבנו בפנים ואכלנו דג, צחקנו הקשבנו למוסיקה, גילינו אמנים ששנינו אוהבים , בבוקר היתה כבר הטיסה חזרה ללונדון, הזמנתי מונית לחוד גם כי לא חשתי שאוכל להיצמד לאנגלי יותר וגם רכשתי תופים רבים, סבולה ובאפודי נגן הבאס נסעו איתי לשדה. לפני שנפרדנו רציתי לצלם אותו פעם אחת, הייתה שמש בוהקת ולא מאפשרת ניראות, לפתע חג מעלי עוף עם כנפיים ענקיות. כמו אנפה אפורה ועשתה לי צל בכנפיה, כך תפסתי את סבולה כאשר אפשר לראות את בצילום את הצל של אותה ציפור ענקית מתמזג עם הצל שלו. באפודי והנהג השתנקו לאחר קריאת הפתעה שפרצה מהם. יש לי את התמונה עד היום. אם כי לא בשלוף.... עד שעלה שידי להביא את סבולה לישראל טסתי לשם עוד מספר פעמים ובכולן חוויתי את הסאיארה , אך זה התפוגג במשך הזמן והיום זה רק זיכרון. התגרשתי מהאנגלי, שהיה בישראל וברחובות העולם כהרגלו עוד מאות פעמים וחבר לחברות שלי כדי להיות בכל זאת באיזה קרבה אך לעולם לא שהיתי איתו לבד . נישאתי לסבולה בחתונה שבטית באפריקה, מאז אנחנו יחד מנהלים את הלהקה שלנו ואת סטודיו בית בנגורה בכרכור . 20 שנה של מחול אפריקאי בישראל, נחגוג בקרוב עוד בכורה של יצירה בשם "תוף לאינסוף".

למי מתחשק להאזין לאיבריימה סאקו על הקורה ? מנגנים גם יאמוסא וסבולה, מאריאמה קונדה 2007 הסרט שצילם "האנגלי" רגי פארמר באותו ביקור הנה אתר בנגורה למי שרוצה להציץ

תודה לכל מי שעקב אחרי הסיפור , אשמח לכל תגובה שיש :)*

הלך האנגלי

לזכרו של רגי פרמר , איבן סנט קלייר קלארק (בעלי השלישי) נפטר אתמול. או שלשום, בליד'ס , אנגליה. הלך האנגלי, ככה, בעודי כותבת את פיל לבן הלך האנגלי- הברבדוסי במקור, כי לא ידע שסרטן מתפשט בו כאשר כתבתי שהציפורים אהבו אותו הוא כבר היה ממש עמוק בדרך למימד האחר , הסופרנו סקס כבר לא יסתלסל מעל מדרכות וימטיר כסף לתוך הקייס מטילדה הגיטרה כבר לא תזכה לסטרימינג שקיבלה כל החיים והנשים שנהנו מלשונו החכמה מעל ומעבר, לא יחושו אותו יונק דבש במומחיות של פו הדוב שהתמזג עם נחש, האנגלי הלך חשבתי, ווואו לאלוהים היה אומץ רב באותו יום לבוא דווקא איליו, האימורטלי הזה, הניאנדרטלי הזה, משורר המדרכות הזה חתול רחובות העולם שכזה תמיד אודה לו שהראה לי את הרודימנטס לקח אותי לברבדוס ,לאפריקה לקחתי אותו להר סיני עיניתי אותו במשעולים הצרים בהרים. בזכותו היתה לי חותמת טובה בדרכון, שר איתי ניגן איתי עזבתי אותו באפריקה ויותר לא שעיתי... הלך האנגלי... RIP